מוסך דיזל עכו-הרשקוביץ יהודה ובניו בע"מ נ' חליל ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 27.10.13, ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה זו. כן לפניי תגובת המשיבה לבקשות.

2. על פי פסק הדין חויבה המבקשת, יחד עם בעלה, לשלם למשיבה סכום של 27,965 ₪, בצירוף הוצאות המשפט. פסק הדין ניתן בהתאם לכתב התביעה, שבו נטען כי בעלה של המבקשת מסר, מעת לעת, את רכבו לביצוע תיקונים וטיפולים אצל המשיבה, וצבר חוב, שהוא כסכום התביעה. בגין חובו מסר בעלה של המבקשת שיקים, משוכים מחשבון בנק משותף שלו ושל המבקשת.

פסק הדין ניתן לאחר שחלפה התקופה להתגונן מפני התביעה, על יסוד אישור מסירה מיום 8.7.13, חתום על ידי בעלה של המבקשת.

3. לטענת המבקשת, כלל לא ידעה על פסק הדין, עד אשר קיבלה לידיה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. מיד כאשר התקבלה האזהרה פנתה ללשכה לסיוע משפטי, והפנייתה לעורך דין והגשת הבקשה ארכו זמן.

לטענת המבקשת, בעלה אמנם קיבל את כתב התביעה, אך הוא אינו קורא עברית, והוא סבר, כי התביעה הוגשה רק נגדו. הוא לא התכוון להתגונן מפניה, ולא ידע, לטענת המבקשת, כי גם אשתו נתבעה.

לגופו של עניין, לטענת המבקשת, היא אינה חייבת למשיבה דבר. היא לא ביקשה ולא קיבלה ממנה שירות, היא לא חתמה על השיקים, ואף אין מדובר בשיקים מחשבון בנק משותף. לטענת המבקשת, מדובר בחשבון בנק המנוהל על ידי בעלה בלבד, ורק לתקופה קצרה, לאחר שחלה, ניתנה לה הרשאה על מנת לפעול בחשבון, והודפס פנקס שיקים, שכלל גם את שמה. הרשאה זו נפסקה בנובמבר 2012, אך בעלה של המבקשת המשיך לעשות שימוש בשיקים מהפנקס שהיה בידיו. לטענת המבקשת, אפילו תביעת הבנק בגין חוב בחשבון לא הוגשה נגדה, אלא נגד בעלה בלבד, מכיוון שהיא אינה בעלת החשבון. לעניין זה צורף פסק דין שניתן לאחרונה נגד בעלה של המבקשת, בתביעת הבנק.

4. לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, ואת הבקשה לביטול פסק הדין גם יחד.

לטענתה, כתב התביעה הומצא כדין לידי בעלה של המבקשת, החתום על אישור המסירה. המבקשת ובעלה חיים יחד, ועל כן מדובר בהמצאה כדין.

עוד טוענת המשיבה, כי אזהרת ההוצאה לפועל הומצאה לידי המבקשת עוד ביום 9.1.14, והבקשה הוגשה זמן רב לאחר מכן, ביום 22.4.14, כחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין.

לגופו של עניין, לטענת המשיבה, אין למבקשת הגנה מפני התביעה. שם המבקשת מופיע על השיקים. שיקים קודמים בסדרה נפרעו, מבלי שהמבקשת תטען דבר נגדם, ועל כן היא מנועה מלטעון נגד השיקים שחוללו. טענת המבקשת, כי אינה בעלת החשבון, אינה אלא הגנת בדים.

5. ראשית, אדרש לבקשה להארכת מועד.

המועד שבו ניתן פסק הדין אינו המועד הרלבנטי לצורך התייחסות לשאלה של תקופת הזמן שלגביה מתבקשת הארכה. המועד הרלבנטי הוא המועד שבו נודע למבקשת על פסק הדין שניתן נגדה.

מעיון בנתוני ההמצאות בתיק ביהמ"ש עולה, כי פסק הדין נשלח אל המבקשת ואל בעלה בדואר, אך דברי הדואר הוחזרו לשולח מסיבת "לא נדרש". ברי, כי המבקשת לא ידעה על פסק הדין בסמוך למועד שבו ניתן.

לטענת המבקשת, נודע לה על פסק הדין, כאשר קיבלה לידיה אזהרת הוצל"פ. היא אינה נוקבת תאריך מדויק, ולכן אניח, כי האזהרה אכן הומצאה למבקשת ביום 9.1.14, כטענת המשיבה. בקשתה הוגשה ביום 22.4.14, כחודשיים וחצי לאחר אותה המצאה.

המבקשת נזקקה למינוי עו"ד על ידי הלשכה לסיוע המשפטי, לצורך הגשת בקשותיה. דבר ידוע הוא, כי אישור הייצוג על ידי הלשכה, לאחר בדיקת הזכאות, אורך, למרבה הצער, זמן רב מכפי שתקנות סדר הדין האזרחי מעמידות לצדדים לשם פעולה, וזאת בשל העומס הרב שעמו מתמודדת הלשכה לסיוע משפטי. נסיבות אלו מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, כדרישת תקנה 528.

על כן, אני רואה לנכון להיעתר לבקשה, ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד שבו הוגשה בפועל.

6. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).